פסק-דין בתיק ב"ל 711-08-11

1.         לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הוועדה) מיום 17.5.11.

העובדות

2.         המערער, יליד 1965, נפגע ביום 17.6.10 כאשר נפל מסולם במהלך עבודתו. אירוע זה הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן - האירוע).

3.         ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער, בהחלטתה מיום 24.2.11, נכות יציבה בשיעור 5% החל מיום 1.2.11 לפי פריט 37(8)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות), בגין " שבר זיז רוחבי L1-L2". עוד קבעה כי למערער נכות יציבה בשיעור 10% לפי פריט 37(7)(א) לתקנות, בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני. עם זאת הוסיפה כי יש לנכות נכות בגין מצב רפואי קודם, אף הוא בשיעור 10%, באופן שלא נותרה נכות כתוצאה מהאירוע בגין פריט זה.

4.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים - מושא הערעור שבפני - הותירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון, וקבעה כדלקמן:

"הוועדה מציינת שבתיק הרפואי קיים רישום של רופא משפחה מ - 27.8.08 בו צוין שמשנת 1999, ובמשך שנים, סובל מכאב גב תחתון, עשה CT גב תחתון הודגם בלט דיסק L4 - L5 , בבדיקה גופנית קיימת הגבלה בתנועות ע"ש מותני והמלצות "מוגבל בכושר עבודה, לא יכול להרים דברים כבדים". הוועדה דוחה את ערר התובע ומשאירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון בעניין ניכוי מצב קודם...

הוועדה מציינת שלפי ספר החוקים של ביטוח לאומי שברים זיזיים צדדיים לא מקנים אחוזי נכות, אלא בשיתוף עם שבר בזיז אחורי כפי שצוין בסעיף 37(9)... למרות שבאופן עקרוני שבר בזיז צדדי לא מקנה אחוזי נכות, אך עקב קיום שברים ב - 2 זיזים הוועדה מקבלת את החלטת הוועדה מדרג ראשון במתן 5% נכות לפי סעיף 37(8)(א) דומה. לסיכום הוועדה דוחה את ערר התובע בכל הסעיפים ומבקשת לציין כי נכותו האורטופדית היום הינה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א), מנכות זו יש לנכות נכות בגין מצב קודם בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א). סה"כ נכותו הינה בשיעור 0%. כמו כן נקבעה נכות בשיעור 5% לפי סעיף 37(8)(א) דומה".

טענות הצדדים

5.         ב"כ המערער טוענת, כי הוועדה שגתה משקבעה למערער שיעור נכות משותף של 5% לפי פריט 37(8)(א) בגין שני השברים בזיזי החוליות L1 ו - L2 כאמור, וכי היה עליה לקבוע לו נכות נפרדת בשיעור 5% בגין כל שבר.

ב"כ המערער טוענת עוד, כי הוועדה שגתה משניכתה את שיעור הנכות המלא שנקבע למערער לפי פריט 37(7)(א) בגין נכותו הקודמת. ב"כ המערער הדגישה כי המסמכים הרפואיים עליהם הסתמכה הוועדה הינם משנת 2008, ומאז ועד לאירוע אין תיעוד רפואי כלשהו בגין מגבלות בעמוד השדרה המותני. עצם העובדה כי המערער עבד עד לתאונה כפועל בעבודה פיזית - מלמדת אף היא כי בפועל לא היה מוגבל.

6.         ב"כ המשיב טוען, כי קביעת הוועדה לעניין שיעור הנכות ה"משותף" הינה קביעה רפואית הנתונה לסמכותה, אשר נומקה כדבעי ועולה בקנה אחד עם פריט 37(8) לתקנות. עוד הוא טוען, כי בפני הוועדה נמצאו רישומים רפואיים המצביעים על מצבו הרפואי של המערער טרם האירוע, ולפיכך צדקה הוועדה משניכתה את שיעור הנכות המלא בגין מצבו הרפואי הקודם.

הכרעה

7.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהחלטת הוועדה ובשאר החומר שבתיק, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות. להלן יפורטו הטעמים לכך.

8.         ככלל, קביעותיה של ועדה רפואית בדבר סעיף הליקוי המתאים ושיעור הנכות מחייבות את בית הדין, והוא נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות או להמיר את שיקול דעתה הרפואי של הוועדה הרפואית בשיקול דעתו. בית הדין אינו משים עצמו מומחה לרפואה והוא מוסמך לדון, בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד (סעיף 123 לחוק).

9.        הוראת סעיף 120 (א) לחוק קובעת כי "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה".

10.      הפסיקה קבעה כי יישום תקנה 120 (א) הינו על דרך עריכת חשבון "עובר ושב" הנעשה באופן הבא: מחייבים את החשבון באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה, ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על ידי הוועדה וההפרש בין השניים נותן את דרגת הנכות של הנפגע עקב הפגיעה. עם זאת הודגש, כי הוועדה הרפואית מוסמכת לנכות מאחוזי נכותו של מבוטח בגין "מצב  קודם", רק משמצאה כי לפניה נתונים מוכחים התואמים סעיף ליקוי. כך, בין היתר, נפסק בדב"ע נג/01-46 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו' 364 - 

"אם הוכרה תאונה כ"תאונת עבודה" אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום  היה  נקבע לו שיעור נכות על- פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל" .

11.        בעניין שלפני, הוועדה - בהרכב שכלל בין היתר אורטופד וכירורג - בדקה את המערער, עיינה במסמכיו הרפואיים לרבות במסמכים המתייחסים למצבו הרפואי טרם האירוע, והגיעה למסקנותיה הרפואיות כפי שפורטו לעיל בדבר ניכוי מצב קודם תוך מתן הנמקה והסבר. הוועדה הסתמכה, כאמור לעיל, על רישום רפואי מאוגוסט 2008 המלמד על מצב רפואי קודם ממנו סבל המערער החל משנת 1999, וכלל בין היתר הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני, אשר הגבילו גם את כושר עבודתו. טענות המערער בהקשר זה יוצאות כנגד שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה, אשר בו אין לבית הדין סמכות או כלים להתערב.

12.        באשר לבחירת סעיף הליקוי - ב"כ המערער ניסתה לשכנע כי פריט 37(9) לתקנות עוסק בזיז אחורי בלבד (זיז קוצי), ומכאן שבגין שבר בכל חלק אחר של החוליה, לרבות בזיז רוחבי - יש להקנות נכות לפי פריט 37(8). ב"כ המשיב לעומתה טען כי פריט 37(8) עוסק ב"שבר של גוף חוליה שהתרפא", להבדיל מ"שבר כלשהו בגוף חוליה". מדובר בטענות בעלות אופי רפואי, כאשר הוועדה שמעה את טענות המערער ובאת כוחו בהקשר זה, התייחסה אליהן ונימקה את קביעתה. משכך, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטתה.